למה חרדה מלווה בדפיקות לב חזקות? ולמה זה לא צריך להפחיד אותך?

הרבה מאוד אנשים שחווים התקף חרדה בטוחים שיש להם התקף לב.

וגם כשהם יודעים שמדובר בהתקף חרדה, הם בכל זאת חוששים שמא הפעם משהו באמת לא בסדר איתם. 

דפיקות לב חזקות ומהירות שמופיעות בפתאומיות לפרקי זמן קצרים או ארוכים ואפילו ארוכים מאוד.

יכולה לקרות בעקבות סיטואציה רגישה או ללא סיבה ברורה. בהחלט יכול להיות שאת נמצאת בבית או במקום אחר…ואת לגמרי רגועה ונינוחה ופתאום משום מקום תתחילי להרגיש דפיקות לב חזקות ומהירות. 

הרבה מאוד מהאנשים שחווים דפיקות לב מהירות, חוששים שהם עוברים התקף לב ובמקרים רבים הם גם ממהרים לחדר מיון כדי לקבל עזרה מקצועית. במיוחד בפעמים הראשונות כשזה קורה.

ככל שתחווי פאניקה גדולה יותר ותילחצי מהדפיקות החזקות והמהירות כך הלב שלך יפעם מהר יותר. 

תזכרי שדפיקות לב מהירות וחזקות הן תופעה נורמלית לחלוטין, את מרגישה דפיקות לב חזקות בגלל שבגוף שלך יש ריכוז גבוה של הורמוני סטרס – קורטיזול ואדרנלין.

במצב רגיל, הורמוני סטרס מופרשים למחזור הדם רק כאשר אנחנו נמצאים במצב של סכנת חיים או כאשר אנחנו צריכים להתמודד עם איזשהו אתגר. הורמוני קורטיזול ואדרנלין מאפשרים לנו להגיב ביעילות במצבים של סכנת חיים. האדרנלין גורם לדופק לב גבוה יותר, כדי שהדם יזרום מהר יותר, וכך יגיע יותר חמצן לשרירים ולמח, ואז נוכל להגיב ביעילות ובמהירות ולהציל את עצמנו – זהו מנגנון הגנה חכם של הגוף שמפעיל את תגובת ‘ברח או הילחם’.

במקרה שלך הקורטיזול והאדרנלין מופרשים למחזור הדם למרות שאת לא נמצאת בסכנת חיים, אבל המחשבות שלך, שממוקדות בכל אותם הדברים הנוראיים שעלולים לקרות לך או ליקרים לך, גורמים למח שלך להאמין שאת נמצאת בסכנה והוא ממשיך להפריש את אותם הורמונים.

הלב שלך הוא שריר מאוד חזק, ואין סכנה שהוא יפסיק לפעום או יתפוצץ רק בגלל שהוא פועם חזק ומהר. לב בריא יכול לפעום מהר כל היום ולא להיות בסכנה כלל.

וחשוב שתזכרי – מדובר במנגנון הגנה טבעי של הגוף שלך, המנגנון הזה קיים בשביל להגן עליך, ולא בשביל לגרום לך נזק. ככל שאת נבהלת מהמצב הזה, את בעצם גורמת למנגנון ‘ברח או הילחם’ להמשיך ולפעול. הפחד שלך גורם למנגנון ‘ברח או הילחם’ להאמין שאת נמצאת בסכנה אמיתית. לכן הוא ממשיך להזרים הורמוני סטרס- אדרנלין וקורטיזול שגורמים לדפיקות הלב המואצות.

אני יודעת, שבדרך כלל אנשים שחווים התקף חרדה, מנסים “לברוח” מעצמם ולברוח מהתחושות ששוטפות את הגוף שלהם. הם מנסים להעסיק את עצמם בדברים חיצוניים כדי לא להרגיש את מה שהם מרגישים. התגובה הזאת אולי מועילה לפרק זמן קצר אבל היא לא מונעת מהתחושות לחזור שוב ושוב. לכן כרגע אני מציעה לך, ללמוד להיות קשובה לעצמך ולתחושות שבתוכך. וממש לקבל אותן. כן לקבל אותן ולנוע יחד איתן ולא נגדן. לא לכעוס על עצמך שאת מרגישה ככה ולא לנסות לברוח מעצמך.

איך עושים את זה? את מוזמנת להמשיך ולקרוא במאמר הבא – החסרת פעימה.