למה אנחנו ביקורתיים כל כך כלפי עצמנו והאם זה מועיל לנו? “אין כשלון אלא משוב לצמיחה”

“אני לא מספיק טובה, אין סיכוי שאצליח, למה אני כזאת סתומה לפעמים..”

פעם הייתי מדברת ככה אל עצמי כל הזמן,

ואז גיליתי שאני לא היחידה..)

מכירה את הדיבור הביקורתי הזה? שלא מפספס אף הזדמנות וגורם לך לרדת על עצמך ולבקר את עצמך בלי הפסקה?

חשבת פעם למה זה קורה? למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? מה בעצם הדיבור הביקורתי הזה רוצה עבורנו?

כשאני מבקרת את עצמי אני בד”כ עושה את זה כי אני רוצה להיות טובה יותר, את מסכימה איתי?

כשאני נגיד יוצאת מפגישה ומיד מתחילה לרדת על עצמי וחושבת על כל מה שלא אמרתי ועשיתי נכון, אני עושה את זה כי אני רוצה להיות טובה יותר, אני שואפת ליותר ומאוכזבת מעצמי שלא הצליח לי להיות כמו שאני רוצה.

אבל, ויש פה חתיכת אבל, האם אני באמת יכולה להיות טובה יותר כשהשיטה שלי היא לבקר ולרדת על עצמי?

האם אני באמת יכולה להשתפר מפעם לפעם כשאני יורדת על עצמי כל הזמן? את בטח כבר מבינה שלרדת על עצמך זו לא השיטה שתעבוד בשבילך.

נדמיין רגע ילד קטן שמנסה בפעם הראשונה לשרוך נעליים, והוא לא מצליח לעשות אתזה. 

אם אני אבקר אותו ואומר לו שוב ושוב את כל הדברים שלא עשה טוב, האם אני מחזקת אותו האם אני מאפשרת לו ללמוד כדי שבפעם הבאה הוא יצליח יותר או שאני פוגעת בבטחון שלו ובהרגשת המסוגלות שלו?

אם לאותו הילד אני אומר משהו אחר: “וואו, כל הכבוד שניסית!” ואז אני אלמד אותו ואתן לו דגשים לאיך הוא יכול לעשות אתזה טוב יותר בפעם הבאה. האם הדיבור הזה, הגישה הזאת מחזקת לילד את הבטחון ומאפשרת לו ללמוד כדי שיוכל להשתפר בהמשך?

את ואני בדיוק כמו הילד הזה. ביקורת לא מאפשרת לנו לעודד את עצמנו ולחזק את הבטחון ולהבטיח שמפעם לפעם נשתפר. בדיוק ההיפך. ביקורתיות עצמית יוצרת קונפליקטים פנימיים, מתח ואי שקט.

כשהתחלתי ללמוד NLP, מודל החשיבה הראשון שלמדתי היה : ‘ אין כשלון- אלא משוב לצמיחה’

מודל החשיבה הזה חולל שינוי עצום בצורת החשיבה שלי .

מודל החשיבה הזה נוצר במחקר שנעשה על קבוצת אנשים מצליחים בתחומם.

המחקר עסק בעיקר באופן בו האנשים האלו מתמודדים עם חוסר הצלחה. כלומר, מה הם אומרים לעצמם, מה הם עושים ואיך הם מרגישים כשהם “נכשלים”.

אותם אנשים מצליחים, תמיד בחרו לראות “כישלונות” כהזדמנות ללמידה. וזה מה שאפשר להם להמשיך להתפתח ולהשתפר.

שימי לב שהדגשתי את המילה בחרו. עשיתי את זה כי דבר ראשון מדובר בבחירה. וחשוב לזכור את זה.

אני יכולה לבחור להיות ביקורתית ואני יכולה גם אחרת.

השאלה מה יהיה יותר יעיל עבורי?

מודל  “אין כשלון אלא משוב לצמיחה”

כשאני עושה טעות, מגיבה, מתנהגת או אומרת משהו שבדיעבד אני מתחרטת עליו. אני בוחרת :

1.

לומר לעצמי: “עשיתי את הכי טוב שאני יכולה. באותו הרגע עשיתי את הכי טוב, לא יכולתי לעשות אתזה טוב יותר” נגיד שהייתה לי פגישה חשובה במקום העבודה שלי, גם אם היא לא התנהלה באופן המושלם מבחינתי, דבר ראשון אני אזכיר לעצמי שעשיתי את הכי טוב שאני יכולה. יותר טוב מזה באותו הרגע לא יכולתי לעשות. או נגיד שהתנהגתי בחוסר סבלנות ובכעס כלפי קולגה, הילדה שלי או כל אדם אחר. גם אז באותו הרגע זה היה הכי טוב שלי. אם הייתי יכולה הייתי מתנהגת אחרת. אבל ברגע הזה זו ההתנהגות שיצאה ממני.

2.

אני שואלת את עצמי-  מה אני רוצה לשמר, כלומר מה כן עשיתי טוב? הגעתי מוכנה לפגישה, כתבתי לעצמי נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן יצאתי מהבית מספיק בזמן.

3.

אני מבררת עם עצמי- מה אני רוצה לשפר ולעשות טוב יותר בפעם הבאה?

אולי בפעם הבאה כששואלים אותי משהו ואין לי תשובה מדוייקת, במקום להילחץ ולתת תשובה שאני לא בטוחה לגביה, אומר שאני צריכה לבדוק את העניין ואחזור עם תשובה במשך היום. אם הייתי בסיטואציה שבה לא אמרתי את מה שאני חושבת, אז במקום להתאכזב מעצמי שוב ושוב, אשאל את עצמי איך כן הייתי רוצה להגיב, מה כן הייתי רוצה לומר.

כשאני מתמקדת במה שאני רוצה לשפר ולא במה שלא עשיתי טוב, אני מאפשרת לעצמי ללמוד מהטעויות שלי ולא לחוות את הטעות ככישלון.

החוויה שלי היא לא חוויה של כישלון, אלא אני בוחרת ללמוד, אני בוחרת לתת לעצמי משוב שמאפשר לי לצמוח ולהתקדם כפי שנכון לי.

עכשיו, זה הרי ברור שבפעם הבאה אני לא אהיה 100% כמו שאני רוצה, אבל אני מאפשרת לעצמי ללמוד ולהתקדם במקום לבקר את עצמי ולהיתקע חווית הכישלון.

גם אותו ילד קטן לא יצליח לשרוך את הנעליים שלו באופן מושלם בנסיון הבא שלו. זה טיפשי לחשוב אחרת..

אבל אם נעודד אותו, הוא ימשיך לנסות ומפעם לפעם הוא ישתפר עד שיעשה אתזה מבלי לחשוב עלזה בכלל.

השאלה היחידה שאת יכולה לשאול את עצמך כרגע היא, האם הגישה הזאת, שאני מציעה לך מועילה יותר מאשר לרדת ולבקר את עצמך כל הזמן?

האם אני רוצה לאפשר לעצמי ללמוד מהטעויות שלי כדי שאוכל להתקדם או האם זה מועיל לי להמשיך לבקר ולרדת על עצמי ולתקוע את ההתקדמות שלי.

כשאנחנו יורדות על עצמנו ללא הפסקה אנחנו מערערות את הבטחון שלנו ואנחנו מחזקות את חוסר המסוגלות שלנו וככה אנחנו תוקעות את עצמנו במצב הלא רצוי.

אבל כשאנחנו מזכירות לעצמנו, שעשינו באותו הרגע את הכי טוב שיכולנו ויחד עם זאת אנחנו ממקדות את המחשבות שלנו ב- מה היינו כן רוצות לעשות טוב יותר בפעם הבאה, אנחנו מאפשרות לעצמנו דבר ראשון לעודד ולחזק את עצמנו והכי חשוב אנחנו מבררות איך היינו רוצות לעשות את זה טוב יותר, אנחנו לומדות מהטעויות שלנו ומתקדמות הלאה.

הגישה הזאת מתאימה לכל הסיטואציות בחיים שלנו: כעסתי על הילדים שלי ואח”כ ביקרתי את עצמי על התגובה שלי, לא אמרתי את מה שאני חושבת לקולגה או לבוס שלי, לא הייתי מרוצה מההספק שלי היום בעבודה..

‘אין כשלון-אלא משוב לצמיחה’

אני לא נכשלת, אלא אני נותנת לעצמי משוב שמאפשר לי לצמוח ולהתקדם.

עוד מילה אחת וזהו..

כדי שתוכלי להשתמש בגישה הזאת, תתחילי לשים לב לאופן שבו את מדברת לעצמך, ברגע שאת מזהה את עצמך ביקורתית ושיפוטית:

תגידי “באותו רגע עשיתי את הכי טוב שלי!”

קחי כמה רגעים, ושימי לב מה כן עשית טוב, מה את רוצה לשמר בהתנהגות שלך לפעם הבאה

ואז תבררי מה הייתי רוצה לעשות אחרת- מה היית רוצה לשפר- מה כן היית רוצה לומר, איך כן היית רוצה לפעול.